פסק דין משלים בתיק ה"פ 125-06

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בע"א 7139/11 ניתן בזאת פסק דין משלים.

1.         התובעים הגישו בקשה בדרך של המרצת פתיחה ובה ביקשו לקבוע כי הם בעלי הזכות הבלעדית במיכסת מים בשיעור של 36,000 קוב (להלן: "המיכסה"), המנוצלת באמצעות באר דגון בחדרה להשקיית חלקות 24 ו- 26 בגוש 10021 בחדרה (להלן: "החלקות") שבבעלות מקרקעי צימרמן חברה לנכסים בע"מ.

2.         המשיב, אבשלום ליובין (להלן: "המשיב" ו/או "ליובין") טען כי המיכסה היתה והינה בבעלותו הבלעדית.

הרקע לבקשה

3.         המבקש מס' 2, אהוד רוטמן (להלן: "המבקש" ו/או "רוטמן") והמשיב היו שותפים במשך שנים רבות  בעסקי חקלאות שונים בארץ ובחו"ל. במסגרת פעולתם המשותפת היו גם בעלי מניות ומנהלים בתובעת מס' 1, סגיב (חקלאות ומיכון) בע"מ (להלן: "חברת סגיב") ובחברת ליובין-רוטמן חברה חקלאית בע"מ (להלן: "חברת ליובין").

4.         ביום 15.3.89 נחתם בין המבקש והמשיב הסכם לפירוק השותפות (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע כי ליובין יפרוש מהיותו שותף בחברת סגיב ובחברת ליובין ויעביר את כל מניותיו בחברות אלה לרוטמן.

בין היתר נקבע בהסכם כי ליובין יעמיד לרשות חברת סגיב "לעבוד" "100 דונם קרקע מרושתים ברשת השקיה עם זכויות מים הנמצאים בחדרה, ליד באר חנקין" שפרטיהם הובאו בהסכם וכי החזקה בנכסים אלה, כולל זכויות המים, תוחזר לליובין כעבור 3 שנים.

הצדדים קבעו בהסכם כי במקרה של חילוקי דעות , הם ימסרו להכרעתו של עו"ד ש. ניסים כבורר מכריע.

5.         כבר לקראת סוף שנת 1989 התגלו חילוקי דעות בין הצדדים והם הועברו להכרעת הבורר הנ"ל. בפרטיכל ישיבת יום 28.12.89 הסכימו הצדדים בשאלת זכויות המים כדלקמן:

"מוסכם בין הצדדים - שמכסת המים הנצרכת מבאר האחים דיין 14,000 קוב, תועבר לבאר חנקין ותוחזר לידיו של א. ליובין עם החזרת הנכסים החקלאיים בתום תקופת החוזה.

מכסת מים בכמות מקורית של 36,000 קוב שהיא בבעלות א. ליובין תמשיך להיות בשימושו של אהוד/סגיב בעיבוד הקרקעות של צימרמן כל עוד הוא קשור לצימרמן.

היה ואהוד/סגיב יפסיק את קשריו עם צימרמן ידאג אהוד/סגיב להעביר את מכסת המים מקרקעות צימרמן הנצרכת באמצעות הבאר של דגון לבאר חנקין.

היה וא. ליובין יחזור לעבודה חקלאית בחדרה ויחסרו לו מים יהיה זה מעניינו של אהוד/סגיב לדאוג לכך, ובהעדר הסכמה בין הצדדים ידון ויכריע בשאלה זו הבורר".

6.         אציין כי אכן בשלב ראשון הסכסוך בין הצדדים נשוא הבקשה הועבר לבוררות אך הליך הבוררות נכשל .

7.         סמוך לפני הגשת הבקשה , פנה ליובין למפעיל של באר דגון וביקש להעביר לבאר אחרת לשימוש את המיכסה. בעקבות הבקשה הודיע המפעיל של באר דגון לרוטמן כי המכסה תגרע ממכסתו ולכן הוגשה הבקשה.

8.         בבקשה טען רוטמן כי הוא מעבד את מקרקעי צימרמן בחדרה עשרות שנים ברציפות ועושה שימוש רציף במיכסה, כי בהתאם להחלטת הבורר הוא זכאי להמשיך לעשות שימוש במיכסה וכי העברת המיכסה לליובין תגרום לו נזקים כבדים.

9.         ליובין טען בתגובתו כי החלטת הבורר ברורה והיא קובעת באופן מפורש כי זכויות המים הם בבעלותו וכי לרוטמן ניתנה הרשאה מוגבלת לעשות שימוש בזכויות אלה, כל עוד רוטמן קשור לצימרמן וליובין אינו חוזר לארץ (שני תנאים שהינם חילופיים).

10.        ליובין טען כי עוד בתחילת שנת 2006 הוא הודיע למבקשים כי הוא עתיד לחזור לעבודה חקלאית בחדרה וכי חסרים לו מים, ומשכך פקעה ההרשאה המוגבלת שניתנה בזמנו לרוטמן.

11.        ליובין טען כי לפנים משורת הדין הוא הסכים להאריך את ההרשאה לשימוש מוגבל בזכויות המים למשך העונה הקרובה, על מנת שרוטמן יוכל להיערך , באופן שההרשאה תפקע עם תום העונה. כן הצהיר בכתב התשובה כי הוא חזר לעבודה חקלאית בחדרה וכי חסרים לו מים לקיום פעילותו החקלאית.